tzlil meudcan
International Festival for Contemporary Chamber Music since 2007
Tzlil Meudcan Festival/Research /Tristan Murail, Cloches d’adieu, et un sourire, for Piano (1992) | Uri Jacob

Blog

Tristan Murail, Cloches d’adieu, et un sourire, for Piano (1992) | Uri Jacob

טריסטן מוראי, פעמוני פרידה, וחיוך (לזכרו של אוליביה מסיאן) לפסנתר (1992) | אורי יעקב

מאז תקופות קדומות בקיום האנושי היו צלצולי הפעמונים לסמנים צליליים מרכזיים בקרב מגוון חברות ותרבויות, בהקשרים דתיים ואחרים. לאורך הדורות, מלחינים מערביים אף מצאו במצלולו המובחן של הפעמון ובקונוטציות התרבותיות שזה נושא עמו מקורות השראה ליצירה אמנותית מקורית. אחד משיאיה של נטייה זו מגולם ברפרטואר הפסנתר מן המאות ה-19 וה-20, שבו שימושים אידיומטיים מסוימים דימו את צלצולם של פעמונים מסוגים וגדלים שונים, כפי שניתן למצוא בין השאר ביצירותיהם של ליסט, דביסי, ראוול וסקריאבין. 

במידה רבה בהמשך למסורת זו, כמה מן המלחינים המזוהים עם גישת ההלחנה הספקטרלית שראשיתה בשנות ה-70 של המאה ה-20 אף שילבו ביצירותיהם, לפסנתר ולהרכבים כליים אחרים, אלמנטים שדימו את צלצולי הפעמון תוך התבססות על ניתוח תכונות גווניו הצליליים באמצעים אלקטרוניים. המלחין הבולט ביותר בהקשר זה הוא טריסטן מוראי, שיצירתו פעמוני פרידה, וחיוך לפסנתר סולו הולחנה בשנת 1992, היא שנת מותו של מורו אוליביה מסיאן, מי שלעתים קרובות נוטים לראות בו בתור אבי המוזיקה החדישה בצרפת של לאחר מלחה”ע השנייה. היצירה של מוראי מתכתבת, קונספטואלית ומוזיקלית, עם יצירה מוקדמת לפסנתר שמסיאן הלחין ב-1929, הפרלוד פעמוני מכאוב ודמעות פרידה. התכתבות זו באה לידי ביטוי במחוות השזורות לאורכה של היצירה כולה, והיא מגיעה לשיאה בשלושת המצלולים החותמים את היצירה. זהו ציטוט מסיום הפרלוד של מסיאן, ומוראי עצמו התייחס אל סיום זה כאל ייצוג מוזיקלי של הפרידה. עוד הוא כותב כי ביצירתו זו האלמנטים הספקטרליים המדמים הבטים שונים של צלצול הפעמון—ראשיתו, הדהודו, גוויעתו—אותם ניתן למצוא ביצירות מוקדמות יותר פרי עטו של מוראי, ‘נענים על ידי הדהודים בוהקים וצבירים של אקורדים [המנוגנים] בקלידים העולצים, כפי שה”חיוך” שניתן למצוא ביצירותיו האחרונות של מסיאן הצליח להביא להתעלות הטוב על פני “מכאובי” ו”דמעות” העבר—שכן אין כאן פרידה סופית ואחרונה’. היצירה היא אם כך מחווה לעשייתו האמנותית של מסיאן לאורך למעלה משישים שנות יצירה, למן ניסיונותיו הראשונים של האחרון בחקר תכונות הצליל, ועד ליצירתו המאוחרת שבה, על-פי מוראי, מצא מסיאן שפה קומפוזיטורית שגלום בה מעין ‘פתרון רוחני’.

Written By: 2021 Tzlil Meudcan Musicology Group

No Comments

Leave a Reply